עדכוני פסיקה במיסוי מקרקעין - גיליון מרץ 2017, ועדות מיסוי מקרקעין של לשכת עוה"ד

1. צו על תנאי לעניין חוק מס ריבוי דירות בעקבות עתירה שהוגשה לגבי תוקפו של חוק מס ריבוי דירות בשל פגמים לכאורה שנפלו בהליך חקיקתו, החליט בית-המשפט העליון ליתן צו על תנאי לפיו על המשיבים (כנסת ישראל, משרד האוצר) לנמק מדוע לא יבוטל חוק מס ריבוי דירות בשל פגם מהותי שנפל בהליך החקיקה הנוגע אליו והיורד לשורש ההליך.
   

2. הנחיות רשות המיסים לעניין מס ריבוי דירות רשות המיסים פרסמה הנחיות וכללים שיסייעו לציבור בהבנת הוראות החוק ויישומו, לרבות מחשבון לחישוב המס וטופס 7201 (הצהרה על ריבוי דירות לשנת 2017).
   

3. תקנות ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2017 ו-2018 (מענק לחייב במס ריבוי דירות בעד מכירת דירה), התשע"ז-2017 פורסמו התקנות הקובעות תשלום מענק לחייב במס ריבוי דירות המוכר דירת מגורים עד ליום 1.10.17, בגובה מס השבח שהמוכר חייב בו במכירת הדירה, עד לסך של 85,000 ₪. כל מוכר יוכל לקבל מענק לגבי מכירת שלוש דירות מגורים.
   

4. ע"א 1827/15 זיונץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז המערערים התקשרו עם יזם בעסקת קומבינציה במסגרת תמ"א 38, במסגרתה ביקשו פטור ממס שבח מכוח חוק הגדלת היצע לדירות מגורים (החוק אינו בתוקף כיום). מנהל מיסוי מקרקעין דחה את בקשת הפטור בטענה כי בהתאם להוראות החוק, הפטור ניתן רק למי שמכר את כל הזכויות בדירת המגורים המזכה, ואילו בעסקת מכר חלקי לא נמכרות כל זכויות המוכר בדירת המגורים. ביהמ"ש העליון קבע כי אמנם המערערים לא מכרו את כל זכויותיהם במקרקעין, אך באמצעים פרשניים ניתן להגיע למסקנה כי עסקת קומבינציה מסוג מכר חלקי נחשבת כמכירה של כל הזכויות בדירת המגורים עצמה לצורך הפטור ממס שבח לפי חוק הגדלת ההיצע.
   

5. ו"ע (מחוזי חי') 48140-01-13 מאוריציו לוי נ' מנהל מסמ"ק חיפה ועדת הערר קיבלה את טענת העוררים כי יש להתיר בניכוי הוצאות השבחה שהוצאו על ידם אף בהיעדר אסמכתאות, בשל העובדה שהוצאות אלו הותרו בעבר בשומת עסקה קודמת שנערכה על ידי המוכרים ביחס למקרקעין ובוטלה. טענת העוררים ביחס להתרת הוצאות מימון בניכוי נדחתה, בשל אי הוכחת הקשר בין ההלוואות שנלקחו לבין המקרקעין. בנוסף נקבע, כי בקביעת שווי המכירה יש לכלול תשלומים שהתחייבה הרוכשת לשלם עבור יועצים ששכרו המוכרים, למרות שהעוררים טענו כי שירותים אלו טרם ניתנו, וזאת מאחר שהעוררים לא הוכיחו טענה זאת. ועדת הערר דחתה בנוסף את טענת העוררים להיוון התמורה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בעניין מידטאון אשר לא התקיימו במקרה זה.